שני ילדים שאבדו ביער, קטנים, בני ארבע וחמש, רעבים, מפוחדים, זועקים לעזרה.לאחר זמן מה מופיע לקראתם קבצן ששני שקי לחם באמתחתו. מיד משביע את רעבונם בלחם וכשהם מבקשים להצטרף אליו הוא מסרב, אך לעומת זאת הוא מברך אותם שיהיו כמוהו. תוך כדי כך משגיחים הילדים שהוא עיוור, והיה הדבר אצלם פלא שאיך הוא יודע להלך.
והנה שוב נגמר להם הלחם, והם שוב בוכים וצועקים. הפעם מופיע לקראתם קבצן חרש, הוא מדבר בידיו כדי לתת להם להבין שאין הוא שומע, ואף הוא נותן להם לחם ומברך אותם גם שיהיו כמוהו. אחריו מגיע קבצן שצוארו עקום שגם נתן להם לחם וברכה שיהיו כמוהו. אחריו בא קבצן בעל חטוטרת, גם נתן לחם וברכה שיהיו כמוהו. אחריו בא קבצן בלי ידיים ואחריו בא קבצן בלי רגליים וכל אחד הביא לחם וברכה שיהיו כמוהו.
אחר כך, משכלה מזונם, החלו לחזר על הפתחים, והיו מתקבלים בשמחה רבה. היו מקבלים מיני מאכלים מבריתות ומחתונות, מתכבדים במיני מאכלים משובחים, כי כולם כבר שמעו על הילדים האבודים. והנה מרוב שמחה ואהבה חלוטה, כשהיתה בכפרם חתונה, החליטו בני הכפר להשיא באותה הזדמנות גם את שני הילדים האבודים. שמחה גדולה היתה שם והנה, תוך כדי השמחה, החלו הילדים מתגעגעים. נכספה נפשם עד מאוד אל הקבצן העיוור. ואכן, מיד הגיע אליהם, חבק אותם ואמר, נכון שאני נראה ביניכם כעיוור אך אין אני עיוור כלל, רק שכל הזמן של הסתכלות, העולם אינו עולה אצלי כהרף עין (ועל כן נדמה הוא כעיוור, כי אין לו שום הסתכלות בעולם, מאחר שכל הזמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין, על כן אין שייך אצלו הסתכלות וראיה בעולם הזה כלל).
ובכן, אקצר ולא אכביר במילים, לחתונה הגיעו הקבצנים, והחירש סיפר שאין הוא חירש כלל, רק שכל העולם אינו עולה אצלו לכלום, כי כל העולם צועק על חסרונות, כל הקולות – חסרונות, אפילו השמחות, ואילו אני חי חיים טובים, שאצלי הם לא קיימים. קבצן מספר שלוש שאמר שהמתנה שאתן לכם היא שאין אני כבד פה כלל, אלא שהדיבורים האלה של כולם אין בהם שלמות ואני במקומם יודע לספר חידות ושירים שיש בהם את כל החכמות והחסדים, וזאת פירושה של מתנתי שתהיו כמוני. בעל החטוטרת הסביר להם מועט מחזיק את המרובה, שהוא נושא עליו הרבה בכדי שכל איש ואיש יוכל למצוא את ייעודו. מתנתו של הגידם היא שידיים אף פעם אינן מסופקות, תמיד הן מתאוות לעוד ועוד ולעולם אינן מסופקות. קבלתי היא נתינה וממילא הנני בעל צדקה.
ואכן, אם גדלה סקרנותכם מה היה ביום השביעי, היינו הקבצן שהוא בלא רגליים, וגם סיום התחלת המעשה, אמר הרב שלא יסופר עוד עד שיבוא המשיח במהרה בימינו, אמן.
מעשיה על פי רבי נחמן מברסלב.