משמעות החיים בצל הקורונה

געגועים לחוף ים

לאדם שתי טעויות בסיסיות, הוא חושב שכולם שמתייחסים אליו יפה ושהוא יכול לרמות את כולם. שתי טעויות אלו שנובעות מהאגו מובילות את האדם למסלול חיים מאד מנותק מהמציאות ולכן כל חייו הוא מרגיש תסכול, מכות מכל כיוון וצרות בלי סוף. משמעות החיים הנכונה מתגלה לאדם רק כאשר האדם מתחיל לחשוב בצורה גלובלית אינטגרלית כתפיסה רחבה, מהאטום הקטן ביותר ועד הכוכב הרחוק אי שם באיזו גלקסיה שאנו קשורים ומחוברים אחד לשני בקשרים בלתי נראים אבל כאשר אנו מתנהגים כאינדיבידואל בתוך המערכת המקושרת הזו לא פלא שאנו לא מוצאים את מקומנו.
אנו נולדים לחברה שמטפחת רגשות פרטיים, לחשוב על עצמך כהכי טוב, הכי מוצלח, כל שאר הסובבים נמצאים אך ורק כדי שתוכל להשתמש ולנצל אותם לצורכיך הפרטיים וככל שתרמוס אותם יותר כך תתקדם יותר. מצד שני החברה מעודדת שמירה על הסביבה, האקולוגיה והאהבה, כל זה אך ורק לכאורה כי הפנימיות הטבעית שלנו היא יצר רע כל כולו וכך נוצר לנו קונפליקט נוראי ואנו מעבירים את חיינו במלחמה פנימית שהביאה אותנו למשבר העכשווי עם וירוס הקורונה. אט אט בקונפליקט הזה מתחילה להתבהר האמת ומה טבענו האמיתי וכמה אנו מנותקים מההרגשה שאנו חיים במערכת עגולה וכולנו קשורים אחד לשני ולא נוכל לברוח מלהתחיל לקיים קשר נכון ביננו. הרגשות שנתנו לנו מהטבע תפקידם להביא אותנו להבנה חשובה זו, שזו בעצם המשמעות היחידה של חיינו, להיות מודעים לתפקידנו ולהתקיים בתוך המערכת האינטגרלית כפרט בתוך כלל המערכת ולא כיחידה פרטית ללא קשר לשאר המערכת.
הרגשות שלנו מובילים אותנו לחשבון נפש אישי, למה אני נפגע, מה כבר עשיתי שמגיע לי לסבול כך. אנו לא חושבים במה אנו טועים כלפי העולם ולכן העולם נראה לנו שלילי, מתוך השליליות שבנו. האדם חושב רק על עצמו ולא יחשוב על האחר, הוא טועה בשימוש ברגשותיו וצריך לשנות את תפיסתו מהתבוננות פנימה להסתכלות החוצה – מה אנו יכולים לעשות למען האחר ואיך אנו מקדמים אותו. האדם צריך להתקדם להבנה שכל אחד הוא חלק קטן ממערכת שלמה ומסודרת שפועלת ללא רגשות והתייחסות לפרט לא כנפרד אלא לכולם כיחידה אחת.
כשנגיע להרגשת הפירוד בדרגה הסופית שלה נוכל להתקדם ולנוע קדימה לעבר המשמעות האמיתית והיחידה של קיומנו ונתחיל לחיות חיי שלווה שפע מלאי סיפוק ואהבה.