המנגנון הזה של הנאה מאוכל וסבל מרעב סייע לאדם שחי במערה לצאת מהמערה המוגנת כדי לרדוף אחרי הממותה על מנת להזין את עצמו ואת משפחתו. אם האוכל לא היה תופס מקום מרכזי בחייו הוא לא היה יוצא לצוד והמין האנושי שבורא עולם ברא בשבילו את העולם הזה היה נכחד, בדיוק כמו שאריה רודף אחרי האנטילופה כדי לאכול בדיוק לפי צורכו.
היום האדם כבר לא צריך לרדוף אחרי הממותה. האוכל נמצא בהישג יד ובשפע. הבריאה לא התכוונה שנאביס את עצמנו עד מוות, הבריאה התכוונה שנשרוד ולכן פתחה בנו מערכת של רעב ושובע. אנחנו בני האדם הלכנו ולקחנו את ההנאה מאוכל לקצה האחר. בעולם המערבי האוכל תופס מקום מרכזי כל כך. האגו של האדם התפתח ברבות התקופות והפך אותו להיות יצור שרודף אחרי הנאות גשמיות, ממלא את המרכולים בכמויות בלתי סבירות של מזון עתיר סוכרים, פחמימות, שומנים לא רווים שמכילים בתוכם אופיאידים, שממש כמו האופיום גורמים להתמכרות.
בעלי חברות המזון מנצלים את המנגנון הזה שבורא עולם שקד עליו כדי לגרום לאדם לשרוד, אך הם עושים זאת לטובת בצע כסף. מכניסים כמעט לכל המזונות שלנו חומרים ממכרים כגון סוכרים שעובדים על מרכזי ההנאה שלנו. האדם מתמכר למזון, צורך אותו בשפע, בעלי החברות מתעשרים. בעקבות כך האדם המערבי סובל מעודף משקל, ממחלות הקשורות למזון עתיר סוכרים ושומנים, צורך תרופות שגם הן מעשירות את חברות התרופות. התרופות שהוא צורך גורמות למחלות לוואי שגורמות לו לצרוך עוד תרופות. כך המנגנון הזה של הנאה מאוכל וסבל מרעב שהיה מיועד לעזור לאדם לשרוד מוביל את האדם לחולי ולמוות. איך אפשר לשנות את המצב? http://laitman.net/