קשה מאוד לתת הגדרה מדויקת לשאלה, מהי משמעות החיים? האם השאלה קשורה למימוש עצמי? האם היא קשורה לאמונה כל שהיא? האם היא מושגת על ידי פעולות פרקטיות בעולמנו? האם היא אחת לכולנו? האם כל אחד משיג אותה בצורה אישית? השאלות הן רבות וככל שמעמקים בהן מבינים שאנחנו לא באמת יודעים. 

השאלה על משמעות החיים, מצריכה מהאדם יכולת להסתכל קצת מהצד. כאילו לרדת מהרכבת ולשאול לאן אנחנו נוסעים? מה מטרת הנסיעה? האם קיימת מטרה בכלל? או שהנסיעה בעצמה היא המטרה?

בימינו התשובה הרווחת היא "חיים בשביל לחיות". כאילו שאין בחיים תכלית יותר עליונה, קצב החיים המהיר שבו אנו חיים, לא מאפשר לנו לרדת מהרכבת, כאילו שהחיים יברחו לנו לפני שנספיק לעלות חזרה ושנפספס את ההתקדמות של כל העדר. אנחנו רואים בימינו שאף אחד לא יודע מה המשמעות. כאילו מפחדים להגיד "המלך הוא עירום". זה בא לידי ביטוי בהידרדרות מוסרית של כל האנושות. ביחס שטחי לחיים. כאילו שהחיים זה שוק אחד גדול כמה שתצליח לקחת ממנו הרווחת.

גיבורי התרבות שלנו הם אושיות אינסטגרם מוחצניים שכל מעלתם זה חשיפת היתר שקיבלו. "המלך הוא עירום" אמרנו כבר? אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר עולמי. המשבר הוא לא רפואי בלבד, הקורונה היא ביטוי לניתוק שלנו מהטבע הכללי. היא באה בתקופתנו כדי שנחליט מה הטעם בחיים שהסבל בהם גדול כל כך. נראה כי "הטבע" מחייב אותנו להשתנות ולהתחיל לחפש תשובות, להתחיל להתקרב לאמת. נראה שהתקרבות לבניית עולם מתוקן שבו בני האדם מתייחסים אחד לשני כמשפחה אחת, כמו הטבע וזה יקרב אותנו לתשובה האמתית לשאלה, מהי משמעות החיים.

על פי חכמת הקבלה, משמעות החיים היא אחת לכולם והיא להשיג את הכוח העליון שברא אותנו ומנהל אותנו, ואנחנו יכולים להתקרב אליו, להבין אותו, להשיג אותו ולהיות שותפים שלו. השגת הכוח העליון הזה, זו בעצם משמעות החיים שלנו. 

על פי אדאמס, גזע של חייזרים שהיה מעוניין לדעת את התשובה לשאלה 'מה משמעות החיים'? בנה מחשב מאוד גדול ומורכב ונתן לו את המשימה למצוא את השאלה שזה היה הנוסח שלה: מה התשובה לחיים, היקום וכל השאר, או בשפת המקור Answer to the Ultimate Question of Life, the Universe, and Everything.

כמו שאפשר לשער, השאלה הזו דרשה כוח מחשוב לא מבוטל ולצערם של החייזרים גם זמן ארוך מאוד לקבלת התשובה, שבע וחצי מיליון שנה ליתר דיוק. לא אלאה אתכם, על פי המחשב, שכאמור בדק את התשובה באופן יסודי שבע וחצי מיליון שנה, התשובה היא 42.

אתם יכולים לתאר לעצמכם את הכעס והתסכול של שני המתכנתים שבאו לשמוע את התשובה, ועוד יותר מרגיזה הייתה ללא ספק ההערה של המחשב שככל הנראה הם לא הבינו בכלל את השאלה שצריך לשאול. בלי ספוילרים מיותרים למי שעדיין לא קרא את הספר, המחשב שסיפק את התשובה 42 מתכנן ובונה מחשב עוד יותר משוכלל רק על מנת למצוא את השאלה הנכונה וגם אנחנו בני האדם מוזכרים בסיפור הזה ולא תמיד יוצאים כל כך טוב.

אדאמס לא חוסך את העקיצות שלו מאף קבוצה באוכלוסייה, החל מאנשים שמחליפים את האוטו שלהם בלי שיש להם כיסוי בבנק ועד לשני המתכנתים שקבלו את התשובה 42 וקלטו שהמצב נותן להם עוד הרבה שנים של המתנה תוך כדי קבלת משכורת נאה. בכל זאת יש מקומות שבהם הוא מציע פתרון, אבל במרומז ובלי להטיף. הבולט הוא סיפור אהבתם של גיבור הספר וחברתו, שם ובעוד מקומות הוא מראה לנו שכל מה שצריך בחיים זה יחסים טובים בין אנשים.

במידה ותקלידו את צמד המילים "משמעות החיים" בגוגל תקבלו כמות של תשובות שעיון בהם דורש לפחות 5 גלגולי חיים. מה שאולי יביא את המעיין להבנה כלשהי על משמעות החיים. בוויקיפדיה, התנ"ך של הדור החדש, כתוב שמדובר על תהייה פילוסופית על עצם קיום היקום ועל הסיבה לקיום האדם, אבל מעבר לכך יש רק ציטוטים מפילוסופים שונים שנראה שהם יותר מבולבלים מכולנו. בנוסף, ספוילר, הערך מכיל אזהרות שונות שהתוכן לא נכון, לא מדויק או סתם מזיק לקורא שזו דרכה של ויקיפדיה להגיד לכם שאין לאף אחד מושג על מה מדברים וחבל על הזמן שלכם. 

המצב הזה קצת מוזר, כי מה בעצם יותר חשוב לאדם ממשמעות החיים? בשביל מה אנחנו קמים בבוקר מהמיטה בבוקר ונכנסים למרוץ החיים? אולי בירור קצר יעלה שרוב הפעילות שלנו מיותרת ואפשר קצת להרגיע? תחשבו איזה תענוג יהיה לבלות יותר זמן עם האנשים שאתם אוהבים במקום לדאוג האם הממונה העצבני שלכם מרוצה מביצוע המשימה האחרונה, כאשר יש סיכוי סביר שגם המשימה מיותרת לצורך מילוי משמעות החיים. 

כצפוי, כאשר אין אפשרות לקבל מידע על נושא מסוים אנחנו מוחקים אותו מסדר היום שלנו ואצים רצים לדרכינו בלי להתחשב בגורם שהוא ללא ספק החשוב ביותר בעצם הקיום שלנו. גרוע מכך, חוסר הידע מוליד שפע של תאוריות שונות ומשונות של אנשים עוד יותר שונים ומשונים, בהיעדר חלופה הם גם זוכים לקהל שקונה את הסחורה שלהם. 

חכמת הקבלה נותנת תשובה מאד מדויקת למטרת הקיום שלנו, למשמעות החיים. על פי חכמת הקבלה אנחנו נולדים עם רצון לקבל הנאה לעצמנו בכל מחיר, גם על חשבון הזולת. לא צריך להתאמץ על מנת לראות את היחס הזה של האדם לחיים, הוא בולט לעין החל מגן הילדים ועד למועצות המנהלים של חברות גדולות. את הרצון הזה אין לנו אפשרות לשנות, אבל אפשר לשנות את הכוונה של האדם שהוא בעל הכוונה הזו. השינוי נקרא "רצון להשפיע", שהיא מצב שבו אדם משתדל להיות טוב אל הסביבה שלו, אל בני האדם שסביבו. במצב כזה, שבו כולם דואגים לכולם, המצב של כולנו יהיה הרבה יותר טוב.

באחד מסיפורי החסידים ששמעתי לפני מספר שנים מסופר על יהודי בעיירה באירופה שהיה יורד כל ערב לרחוץ בנחל שזרם ליד העיירה. ערב אחד בדרכו לנחל נתקל היהודי בגוי מקומי. 'מי אתה ולאן אתה הולך?' שאל אותו הגוי, היהודי ענה שהוא מתגורר בעיירה הסמוכה והוא בדרכו לטבול בנחל כפי שהוא עושה מידי יום. הגוי הודיע ליהודי שמהיום הדרך לנחל היא רכושו ובמידה והוא מעוניין להמשיך בדרכו עליו לשלם לו שתי מטבעות כסף. היהודי הכניס יד לכיסו והוציא ארבע מטבעות כסף נתן אותן לגוי ואמר, שתי מטבעות הן עבור הדרך ושתי המטבעות הנוספות הן כדי שתשאל אותי מדי יום מי אני ולאן אני הולך.

רוב רובם של האנשים לא עוצרים ובודקים במהלך החיים את משמעות החיים לגביהם ומה המטרה שהם מעמידים עבורם. בדרך כלל אדם בתהליך הפיכתו מנער לבוגר קובע לעצמו מה הוא רוצה לעשות בחייו .איזה מקצוע ללמוד, אולי מתכנן איזו משפחה תהיה לו, מי תהיה בן או בת הזוג שלו או אולי יעדיף להישאר לבד ואפילו כמה ילדים הוא היה רוצה שיהיו לו, אבל האדם לא ממש עוצר לחשוב למה הוא רוצה את כל הדברים האלו ואיזו משמעות תהיה לו בחייו מלבד המשמעות להיות מאושר.

הסביבה שבה אנו חיים מכתיבה לנו בעצם את תמונת המציאות שאנו חושבים שהיא זאת שתגרום לנו להיות מאושרים שאם נשאל את רוב האנשים מה הם רוצים כמטרת החיים יגידו, שכל מה שהם עושים ומנסים להשיג את בסופו של דבר המטרה הסופית היא להיות מאושרים ולחיות טוב ובריא.

אלה שכן מוצאים את עצמם שואלים בזמן כזה או אחר מהי משמעות חייהם נחלקים לשלוש קטגוריות עיקריות: האחת, הם לא מצליחים למצוא תשובה או שהתשובה לא מתאימה להם ומתעלמים מהשאלה וממשיכים בזרם החיים. השנייה, המתקיימת בעיקר במדינות מפותחות, אנשים לא מוצאים תשובה מספקת ופונים לסמים, אלכוהול, או נכנסים לדיכאון (שהיא היום אחת המחלות הנפוצות בעולם המערבי). הקטגוריה השלישית היא אנשים המבינים שמשמעות החיים הינה גבוהה יותר מהקיום היום יומי בעולם הזה ומחפשים ומוצאים את התשובות במישור הרוחני .כאשר כל אחד מוצא את הזרם שמתאים לו: דת, מסעות רוחניים במזרח, לימוד חכמת הקבלה ועוד…

בעולם של פעם, לפני המצאת המכונית, אנשים היו נוסעים בכרכרות או רוכבים על סוסים ומי שידו לא הייתה משגת נע מכפר לכפר ברגל. במידה והאדם לא הספיק להגיע לכפר וחשיכה ירדה הוא היה מחפש מקום לישון בצד הדרך.

הלך כזה שעובר מכפר לכפר מוצא עצמו בחשיכה ומחפש מקום לישון. הוא מוצא אבן בשדה מניח ראשו ונרדם. בבוקר מתעורר ורואה שעל האבן רשום שם וכן שנתיים וחצי. מביט סביבו ורואה אבנים נוספות כאלו. על כל אבן היה רשום שם ומספר שלא עלה על ארבע שנים.

הוא רואה מרחוק כפר ומחליט ללכת לשם לברר מה קרה. בדרך לכפר פגש איש מבוגר ושאל אותו על המגפה שהרגה כל כך הרבה ילדים בכפר. הזקן לא הבין והאיש הסביר לו על המצבות בשדה. הזקן צחק, האיש שלא הבין את פשר הצחוק הסתכל בעיניים משתאות. הזקן חייך וסיפר לו סיפור מעניין על מהי מטרת החיים בעיני תושבי הכפר.

כאשר נער מגיע לגיל בגרות, הסביר הזקן נותנים לו פנקס ועיפרון. כל אחד כותב בפנקס בכל פעם שהיה מאושר ולכמה זמן. כאשר אדם נפטר מתכנסים זקני הכפר ומסכמים את כמות הזמן שהאדם היה מאושר. הזמן הזה הוא בעצם הזמן שהאדם היה חי ומממש את המטרה שלו בחיים. ולכן על המצבה שלו כותבים את הזמן הזה.

רוב האנשים כאשר נשאלים על מהות החיים נוטים להחליף את המושג משמעות החיים במושג מטרת החיים. במטרת החיים אנשים כוללים מטרות שונות שהם מציבים לעצמם ורוצים להשיג. מטרות כמו הקמת משפחה, רכישת מקצוע או תפקיד נחשק, הצלחה ברכישת השכלה או הצלחה בתחומי אומנויות או ספורט. בהשגת המטרות הם רואים כהגשמת משמעות חייהם. כאשר ממשיכים לבדוק כמעט כולם מגיעים להכרה שמה שמניע אותם הוא הרצון להיות מאושרים.

האם אושר הוא משמעות החיים או אולי המושג משמעות החיים מקפל בתוכו עמקות רבה המוסתרת מאדם בצורה מעניינת. אדם מתחיל לחקור את משמעות חייו בדרך כלל כשהוא חווה משבר בחיים או אסון אישי. השאלה בשביל מה אני חי יכולה להוביל את האדם לפסגות גבוהות ולהוביל אותו לחייך "כל הדרך אל הבנק".

בתוך כל הרעש שאנו חיים בתוכו בחיי היום יום, הריצה אחרי הפרנסה, הניסיונות לרכוש מעמד וכבוד בחברה, הניסיון להקים משפחה ולגדל ילדים ואפילו הזמנים שאנו מבקשים לעצמנו חופש כדי לנוח, ליהנות ולצבור כוחות כדי להמשיך אח"כ במרוץ החיים. בתוך כל אלה יש רגע קט שהאדם מקבל הזדמנות לצאת מעצמו ולהביט פנימה לתוכו והחוצה ליקום הסובב אותו ולשאול את השאלה הנצחית, מה התכלית של כל החיים האלו? 

בטבע, החל מהדומם אנו רואים מערכת קיום מדהימה של כוחות המשלימים את עצמם למרות הניגודים וההתנגשויות ביניהם. כל הפעולות של הכוחות הללו מביאים את הגלקסיה שלנו וכל הגלקסיות האחרות לאיזון ושלמות ורק כך הן יכולות להתקיים. תתארו לכם שכוכבים היו מתחילים להתנגש אחד בשני. היקום שאנו מכירים היה מושמד או בעצם לא היה נוצר.

הצומח בעולמנו הוא גם מערכת שלמה שכל אחד מהפרטים שלה משרת ותורם את תפקידו לקיום המערכת. הצמחים פולטים חמצן וקולטים פחמן דו חמצני ולהפך וכך מאזנים את העולם כמקום שאפשר לחיות בו. תתארו לכם שכל הצמחים היו כל הזמן רק קולטים חמצן ופולטים חמצן, ודאי אז לא היה אפשרות קיום של חיים בעולם.

מערכת החי הינה שרשרת מזון מדהימה המשרתת את כל אחד מהזנים ומאפשרת לו להתקיים. אנחנו עדיין לא מבינים את חשיבותם של כל זני בעלי החיים לקיום מערכת שלמה. יחד עם זאת ראינו שבמקומות שהרגו חתולים הייתה מכת עכברים לדוגמא. כל פרט ופרט במערכת הזו חיוני.

מה משמעות קיום החיים של מערכת האדם? על פניו נראה שזהו יצור שמטרת הקיום שלו הינה להשמיד את כל המערכות המתקיימות באיזון בעולם ואח"כ כתוצאה מכך ישמיד את עצמו. כיצד יכול להיות שהטבע שבנה מערכות כל כך מדהימות פספס פתאום?

למערכת שנקראת אדם יש משמעות חיים גבוהה יותר. התפקיד שלו בתוך המערכת האינטגרלית שכל פרט בה משלים את השני היא למצוא את משמעות החיים האמיתית שלו ואם ישכיל ויבין שכל המערכות פועלות באיזון ויביא גם את עצמו להיות בחיבור ואיזון בין כל בני האדם הוא יבנה את הבסיס לדרגת הקיום הבאה שתהיה גבוהה יותר מאדם כיום. תתארו לכם מערכת קיום עליונה שמקפלת בתוכה את הנצחיות של הדומם, יכולת הפריחה של הצומח, התכונות של כל החי והתבונה האינסופית של כל המין האנושי.

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו וכו'… באמת הכול נראה יחסי. אני יכול להתבוסס בבעיות שלי ולבכות כל היום על כמה שקשה, אבל יש המון אנשים שחווים מצבים פי כמה וכמה גרועים ממה שעובר עלי והם עדיין ישימו בקבוק על השולחן וירקדו כאילו אין מחר. תמיד אני נזכר בשמחה המתפרצת בסרט שעת הצוענים, חיים פשוטים אבל עם חוקים ברורים – אצלנו החיים לא פשוטים והחוקים ממש לא ברורים ואיך אפשר ככה?

אז הכול זה יחסי. בתפיסה שלי הצלחתי להגיע לסוג של שלום פנימי וקבלה עצמית, עד אז היו הרבה מחשבות של למה אני ככה ופתאום בשנים האחרונות דברים מתחילים "ליפול למקום". שלום מרגיש שלם ונותן שוב לנשום ויש שחרור שמזכיר תקופות יותר צעירות של תמימות והרגשה שהכול בסדר והדברים קורים נכון וכל מה שמוטל עלי לעשות הוא לרצות לראות נכון וכמו מגע קסם הדברים קורים ומסתדרים ואפילו אם לא מיד ונראה שהם הולכים בכיוונים הפוכים או מנוגדים – פתאום עוברת תקופה ובמבט לאחור מסתבר שזה קרה בדיוק בצורה הנכונה, ועוד פעם הספקות משתחררות והמבט חוזר להיות בהיר ושקט ואופטימי, ממש כמו מבט של ילד.

אז אני אומר לכם, יש גן עדן והוא כאן וזה רק בידיים שלנו לכוון נכון את הרצונות שלנו ולחייך יותר לסובבים אותנו כי זה מדבק ובטוח לחייך – גם דרך המסכה, כשאתם פוגשים במבט עיניים של ילד, כי הוא צריך את ההכרה שלנו שהכול באמת בסדר.